top of page

מסכות גורמות לשיבוש בתפיסת הפנים - מחקר של אונ׳ בן גוריון ואונ׳ יורק בקנדה

מחקר חדש של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ואוניברסיטת יורק בקנדה הראה שחבישת מסכות מקשה מאוד על זיהוי פנים, מה שעלול לפגוע בתקשורת בין-אישית ובאינטראקציות חברתיות
כתב העת Scientific Reports דיווח לאחרונה על ממצאי מחקר חדש של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ואוניברסיטת יורק בקנדה, שבחן את ההשפעה של חבישת מסכות על תפיסת פנים.
פנים הם מהגירויים הוויזואליים האינפורמטיביים והמשמעותיים ביותר בתפיסה האנושית וממלאים תפקיד ייחודי באינטראקציות יומיומיות וחברתיות. חבישת מסכות פנים הינה חלק חשוב במאמץ העולמי למזער את שיעור ההידבקות בנגיף הקורונה, אולם מסתבר שיש לכך גם השלכות שליליות מרחיקות לכת. כאשר הפנים שלנו ושל אחרים מוסתרות חלקית על ידי מסכה, תהליך זיהוי הפנים נפגע משמעותית, דבר שיכול לבוא לידי ביטוי בשיבוש אינטראקציות חברתיות ובינאישיות.
"במקום להסתכל על כל הפנים, אנו נאלצים כעת להביט רק בעיניים, באף, בלחיים ובאלמנטים גלויים אחרים, על מנת לנסות ולהסיק מהם לגבי מבנה הפנים השלם", אומרת פרופ' גליה אבידן מהמחלקות לפסיכולוגיה ומדעי הקוגניציה והמוח.
כדי לבחון את ההשפעה של חבישת מסכות, השתמשו החוקרים בגרסה מותאמת של מבחן זיכרון הפנים של קיימברידג', אחד המבחנים המרכזיים לבדיקת יכולת זיהוי וזיכרון של פנים. במהלך המבחן הוצגו למשתתפים תמונות פנים עם ובלי מסכות. הניסוי נערך באופן מקוון על קבוצה גדולה המונה כ-500 איש. הממצאים הראו כי חבישת מסכות הורידה את אחוזי ההצלחה של זיהוי פנים בכ-15%. כמו כן, החוקרים הראו כי חבישת מסכות פוגמת בתהליך הטבעי של תפיסת פרצופים. תהליך זה מתבצע בדרך כלל באופן הוליסטי, בו ישנו דגש על עיבוד המכלול של הפנים ופחות על צורתם של רכיבי הפנים השונים כגון עיניים או אף. תהליך זה נפגע באופן משמעותי כשאנשים עוטים מסכות.
"לשינויים אלה בתפיסת הפנים, עלולה להיות השפעה משמעותית על מגוון רחב מאוד של אינטראקציות חברתיות, כגון כאלו שמערבות חינוך, הדרכה והוראה", מתריע פרופ' צבי גנאל מהמחלקה לפסיכולוגיה.
"בהתחשב בכך שחבישת המסכות הפכה במהירות לנורמה בסיסית במדינות ברחבי העולם, מחקר עתידי צריך לחקור את ההשלכות החברתיות והפסיכולוגיות של חבישת מסכות על התנהגות אנושית", סיכם פרופ' ארז פרויד, בוגר אוניברסיטת בן-גוריון בנגב וכיום חבר סגל באוניברסיטת יורק בטורונטו, אונטריו.

המחקר נערך על ידי פרופ' צבי גנאל ופרופ' גליה אבידן מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. פרופ' אבידן היא חברת סגל גם במחלקה למדעי הקוגניציה והמוח. הצוות הקנדי כלל את פרופ' ארז פרויד שהוביל את המחקר, אנדריאה סטאדהוור, ופרופ' שיינה רוזנבאום מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת יורק והמרכז לחקר הראייה.
6 views0 comments

Comentários


bottom of page