הדבקה א-סימפטומטית - האמנם?

אחת הטענות המרכזיות לחיוב עטיית מסיכות של הציבור הרחב היא שלמעשה כולנו "מדבקים" באופן פוטנציאלי. טענה זו נשענת על ההשערה שגם אנשים אסימפטומטיים, כלומר ללא תסמיני מחלה עלולים להפיץ את הוירוס ובתוך אלו ישנם אנשים שהם "פרה-סימפטומטיים", כלומר עדיין ללא תסמינים אך הללו יופיעו תוך יום-יומיים ועד אז אותם אנשים עלולים להפיץ את הוירוס לפני שיחושו ברע ויבודדו את עצמם. במילים אחרות – בשל החשש שרבים מה"חולים" הם ללא תסמינים (וזה המצב השכיח בקרב מאומתים לקורונה) – והם מפיצים את הוירוס, חייבים לנקוט משנה זהירות ולהחמיר עם כולם, כולל אנשים בריאים לחלוטין וזאת כדי "לקטוע את שרשרת ההדבקה" ולכן על כולם לעטות מסיכה כדי להפחית את סיכויי ההדבקה.

על חוסר יעילות המסיכות במניעת הפצת מחלות ויראליות אפשר לקרוא במספר מאמרים אחרים שפורסמו פה באתר. במאמר זה נשאל שאלה בסיסית יותר – האם אנשים א-סימפטומטיים אכן מדבקים ואכן עלולים לסכן אחרים? או שמא רק מי שבאמת חולה ומראה תסמינים צריך לנקוט במשנה זהירות? או אולי אפילו ישנה אפשרות שלישית?

לאפשרות השלישית והמרתקת מכולן נגיע בסוף.

נתחיל מסקירת מספר מאמרים שהתפרסמו בתקופת הקורונה ועוסקים בשאלה זו.

במאמר מדעי, שפורסם ב – Virology journal - https://doi.org/10.1186/s12985-021-01609-w

המחברים ניתחו על בסיס מעקב אפידמיולוגי אחר מגעים שהיו ל- 201 מאומתי קורונה. סך כל האנשים שהיו במחקר – 7168 ומתוכם שיעור ההדבקה המחושב של מאומתים עם תסמינים היה 1.12% ולעומתם אצל מאומתים ללא תסמינים שיעור ההדבקה היה 0.06% בלבד!

מאמר מדעי נוסף עקב אחר 455 אנשים שהיו במגע עם אדם "מאומת" אסימפטומטי. אף לא אחד מאלו נדבק מאותו "מאומת".

להלן קישור למאמר - https://doi.org/10.1016/j.rmed.2020.106026

דוגמה לעוד מאמר שפורסם ב- Nature communications –

https://doi.org/10.1038/s41467-020-19802-w

ובו התבצע מעקב בעיר וואהן שבסין אחר 10 מיליון אנשים! באף לא אחד מאלו נמצאה העברה אסימפטומטית.

ניתן למצוא עוד מאמרים עם תוצאות דומות אך לא נרצה להלאות כאן את הקורא. רק כדי לסכם את הנקודה נביא מטה-אנליזה שהיא מחקר על כלל המחקרים שעשו השוואה בשיעור ההדבקה של הסימפטומטיים לעומת א-סימפטומטיים. המחקר פורסם ב- JAMA NETWORK - https://doi.org/10.1001/jamanetworkopen.2020.31756

מה המחקר הזה מלמד אותנו?

ראשית באופן ממוצע – ההבדלים בשיעור ההדבקה המשוייך לסימפטומטיים לעומת א-סימפטומטיים הוא יותר מפי 20!! 18% מול 0.7%.

שנית, ניתן לראות שהשונות בערכי המדידה בשתי הקבוצות הוא עצום, כלומר הנתונים מייצרים הרבה "רעש" וקשה לזקק מהם סיגנל ברור וחזק. מה שמעניין לראות (שוב) שבקבוצת הא-סימפטומטים ישנם דיווחים על אפס הדבקה. בכל מקרה ניתן לשער בצורה מושכלת שכל שיטת הסקת המסקנות לגבי שרשרות הדבקה ומי מדביק את מי היא מאוד בעייתית כיוון שהיא מבוססת על אפידמיולוגיה דרך מגעים אך למעשה היא אינה הוכחה ישירה להדבקה ותיכף נגיע בסוף המאמר למשמעות של עניין זה.

וכדי לסכם את נושא ה-אסימפטומטיים נביא את הידיעה שפורסמה ביוני 2020 כאשר ארגון הבריאות העולמי בעצמו הודה שהעברה א-סימפטומטית היא "נדירה ביותר" .

אם נסכם את הפרק הזה נוכל לאמר שהמחקר מצביע שבהתאם להיגיון הבריא ולניסיון העבר מלפני ימי הקורונה – אנשים בריאים, כלומר ללא תסמיני מחלה, אינם מפיצי מחלות ואינם מדבקים.

עכשיו נעבור לאפשרות השלישית והמעניינת מכולן –

עד כמה בכלל מחלת הקורונה מידבקת? האם בני אדם בכלל מדביקים אחד את השני בוירוס באופן שנהוג לחשוב?

השאלות הללו בהחלט יישמעו לאדם מן היישוב כפרובוקטיביות ואולי אף מופרכות ואולם, אם נישאר אך ורק בתחום המחקר והנתונים ונשים בצד את האמוציות והדעות הקדומות, נוכל להבין שיש מקום גם לשאלות כאלו.

כפי שראינו במחקרים הקודמים, שיעורי ההדבקה המחושבים על סמך מעקב אפידמיולוגי הינם נמוכים למדי ונעים בין אחוזים בודדים לכ-45% במקסימום. כלומר, ברור לגמרי שברוב המגעים בין בני אדם לא מתרחשת הדבקה או העברת המחלה. עובדה זו גם מוכרת לכולנו מחיי היום-יום. נסו להיזכר לרגע – כמה פעמים שמעתם על אנשים שאפילו ניסו להידבק מבני משפחתם הקרובים ולא הצליחו.

ישנן שלל בעיות עם שיטות המחקר הנוכחיות העוסקות בהדבקה ובאיבחון מחלת הקורונה אך לא נעסוק בכך במאמר זה. רק נאמר בקצרה שכל שיטות המחקר אינן מוצאות באופן ישיר הוכחות להדבקה בוירוס אלא מבוססות על קורלציות והנחות יסוד שאינן בהכרח עומדות במבחן האמפירי. חשוב להבין שלא נעשה ולו מחקר אמפירי אחד על בני אדם אשר בחן את מידת האינפקטיביות של הוירוס הקרוי SARS-COV-2, ולא נעשה מחקר שבו נבדק אופן העברת הוירוס הנ"ל בין בני אדם.

מדהים ככל שזה יישמע, אם תחפשו בספרות המדעית מחקרים כאלו גם על מחלות מידבקות דומות (כגון שפעת) – לא תמצאו גם כן. כל המחקרים הקיימים מבוססים על ניסויי הדבקה בתרביות תאים (על צלחת פטרי) או על הדבקות מלאכותיות של בעלי חיים שאינן מדמות את העולם האמיתי (מוזמנים כמובן לבדוק בעצמכם ולא לסמוך על מה שנכתב כאן).

למעשה, הפעם היחידה מתועדת בספרות המדעית המודרנית שבה נעשה מחקר יסודי ורציני בעניין הדבקה בין בני אדם היה בימי ה"שפעת הספרדית". באותם ימים ולנוכח ממדי אותה מגיפה היו חוקרים שהיה להם מאוד חשוב להבין את מנגנון ההדבקה ולא להסתמך רק על פולקלור.

במחקר גדול שהתבצע בארה"ב בשנים - 1918-1919, בהובלת חוקרים מגופי מחקר חשובים כמו John’s Hopkins ובהשתתפות הצבא האמריקאי, ביצעו שורת ניסויים שבהם היה ניסיון להדביק מתנדבים בריאים במחלת השפעת הספרדית. החוקרים ניסו בכל דרך אפשרית ומקובלת להעביר את המחלה מאנשים חולים, עם תסמיני מחלה ברורים, אל המתנדבים הבריאים שלא חלו קודם לכן, כלומר לא היו מחוסנים טבעית. דרכי ההדבקה כללו שהיה בקירבה גופנית באותו החדר, נשיפה והשתעלות על המתנדב, העברה של נוזלים והפרשות מחולה לבריא ישירות לדרכי הנשימה ועוד. לכאורה ועל פי הדיעה המקובלת היו אמורים החוקרים לקבל הדבקה בשיעור גבוה יחסית ובייחוד בהינתן שהשפעת הספרדית נחשבה למחלה מידבקת ביותר.

למרבה ההפתעה, למעט מיקרים בודדים ביותר (הניסוי נערך במספר מחזורים על עשרות רבות של מתנדבים), במרביתם הגורפת של המתנדבים לא התקבלה מחלה כלומר ניסיונות ההדבקה נכשלו כישלון חרוץ!

את המחקר ניתן לקרוא בקישור הבא

spanish influenza mode of infection study 1918

.pdf

Download PDF • 2.52MB

מה יכול להסביר את התוצאות?

ישנן תאוריות שונות המציעות הסברים חלופיים לסיבות שבעטין מתפתחות מגיפות ואולם לא ניכנס לזה כאן. רק נאמר שהיה יכול להיות מעניין ביותר אילו היה מתבצע מחקר דומה בימינו על מחלת הקורונה.

כך או אחרת, הראינו שגם על פי המחקר הקיים שיעורי ההדבקה כביכול בין אנשים אינם גבוהים מאוד אפילו בקרב אנשים עם תסמינים וחשוב מכך – שיעורי ההדבקה כביכול של אנשים ללא תסמינים, אסימפטומטיים, הינם אפסיים, נדירים ביותר וחסרי משמעות. מדוע אם כן נכפה על ציבור הא-סימפטומטיים להתנהל כאילו הם מהווים סכנה לאחרים? את השאלה הזאת יש להפנות לקובעי המדיניות.

אולי הגיע הזמן לחזור לחשיבה של לפני הקורונה שבה היה מקובל שאדם בריא הוא בריא ואין לחשוש מפניו ובוודאי שאין סיבה לחייב אותו לעטות מסיכה ולהיבדק על בסיס שבועי? אדם חולה לעומת זאת – ראוי שישב בבית עד להחלמתו. כך היה וכך צריך להיות.